קיר הטיפוס כאמצעי חינוכי טיפולי בבתי הספר-
קירות טיפוס קיימים היום במקומות שונים בארץ והם משמשים בעיקר אנשים שעיקר תחביבם הוא ספורט אתגרי.
בחרתי להתמקד במאמר זה בעבודה הנעשית עם בני נוער באמצעות קיר טיפוס .המאפיין העיקרי בפעילות הנערכת בקיר טיפוס היא: אמון (בעצמי ובסביבה).כאשר נער מגיע אל פעילות בקיר טיפוס הוא בעצם מגיע אל הסביבה הטבעית שלו: הרחוב,מקום לא בטוח,מפחיד , וכאשר הנער מרגיש שהוא בסביבתו הטבעית הוא חש יותר בנח(התקשורת איתו פתוחה יותר והקרח נשבר,אז גם יהיה קל יותק להכניס את האלמנטים החינוכיים אותם אנו מבקשים להקנות לנער.בנקודה הזו עלינו ליצור את נקודת המפנה אצל הנער וללמד אותו שיש משהו אחר שאפשר לסמוך על אנשים בסביבה.הפעילות בקיר טיפוס מלמדת את הנער להתמודד עם פחדים וחרדות בצורה נורמלית , אנחנו מלמדים את הנערים שזה בסדר לפחד ואפשר וצריך להעזר.
סיפור מקרה-
מ' בן 17 הגיע לפעילות בקיר טיפוס לאחר ניתוק קשה של מספר חודשים מביה"ס,הוא היה חלש מאוד מבחינה חברתית נגרר אחרי נערים אחרים להתנהגויות לא נאותות.הוא לא סמך על הסביבה ומיעט לשתף בקשיים,הוא סבל מסף תסכול נמוך והיה מפסיק פעילויות שוטפות לאחר זמן קצר ובעיות נוספות של השתלבות בקבוצה.
במסגרת תוכנית אישית שנבנתה - מ' הוא החל לעבוד על הקיר טיפוס, בתחילת התוכנית מטרת העל היתה בניית אמון בסיסי ראשוני של מ' במדריכים וביכולתו שלו,נקבעו קריטריונים להצלחה.
התוכנית היתה מורכבת מ-3 מפגשים בשבוע של 30 דקות פרטניות על הקיר בכל פעם עם אותו מדריך ובשעות קבועות (SETTING),כל מפגש היה מלווה בסטינג קבוע של שיחת פתיחה פעילות ומילויי משוב ,בהמשך התרחבו מטרות התוכנית וכלוו עבודה על סף תסכול ובשלב האחרון של התוכנית : חניכה ולימוד של מ' נערים אחרים איבטוח וטיפוס.תוכנית העבודה של מ' על הקיר טיפוס היתה חלק משלים מתוכנית כוללת של העובדת הסוציאלית שליוותה את מ' לאורך כל התוכנית.
לסיכום- קיר טיפוס הוא עוד אמצעי ספורטיבי להגיע בדרך לא פורמלית אל הנערים ומשם לכיוון אותם אל הדרך הנכונה
